חידושים בפירוק ושיקום עמותות וחל"צים

 

 

 

מזה מספר שנים וגם בשנת 2014 המשיכו בתי המשפט ללכת בנתיבים אותם הם חרשו ופיתחו מזה זמן רב ("חקיקה שיפוטית") לגבי פירוקם ו/או שיקומם של תאגידים מלכ"ריים ( מוסדות ללא כוונת רווח המאוגדים כעמותה או חברה לתועלת הציבור-"חל"צ"). זאת, על רקע העדר הסדרים כוללים ומלאים בחקיקה בתחום חידלות פירעון; בדיני חברות, ככלל[2] ולגבי עמותות וחל"צים (תאגידים מלכ"רים) - בפרט.

 

לכן, "צוק העיתים"; נסיבות ואילוצי העניין הספציפי, צרכי המציאות הכלכלית הדינמית, אך גם פיתוח ומימוש הרגולציה לגבי תאגידים מלכ"רים (הליכים שנקט בעיקר רשם העמותות) הם אלו שקבעו את סדר הדברים בפיתוח "המשפט הנוהג" בתחום והביאו גם בשנים האחרונות את בתי המשפט "ליצור משפט" או לחדש בתחום זה ; א) לגבי עצם ההחלטות האם להורות על פירוק המלכ"ר או שיקומו ו-ב) לגבי הפתרונות המעשיים ביחס לשיקומו, ככל שהוחלט על כך.

 

בחלקה הראשון של הסקירה נעסוק בהיבטים מסוימים ובחידושים הנוגעים לפירוק ושיקום עמותות וחל"צים על רקע עילות, נסיבות ומדיניות המיוחדים להם. בחלקה השני נעסוק בהסדרי נושים והקפאת הליכים בטרם פירוק, שבסיסם חדלות פירעון של תאגידים כאלה. ננסה גם לראות כיצד בית המשפט נחלץ לעזרה בסוגיות הציבוריות בד"כ ,הלא פשוטות שהובאו בפניו בדרך "מחדשת משפט".

 

 

פירוק הינו הליך משפטי המכוון כלפי תאגידים והינו הפוך להליך התאגדותם; שכן, סיומו "הקלאסי" הוא בד"כ בחיסולם; סיום חיי התאגיד ומחיקתו מהרישום הרלוונטי. בניגוד לחברה בע"מ, שעיקר השלכות פירוקה הינן על בעליה ונושיה ( ספקי אשראי, מוצרים ושירותים, עובדים ואולי לקוחות)[3] הרי שלגבי מרבית התאגידים המלכ"רים התמונה, בד"כ, רחבה יותר. ככל שמדובר במלכ"ר "ציבורי"; במטרותיו, מימונו או פעילותו - מגוון והיקף האינטרסים המלווים את פעילותו ו/או את סיומה הינם רבים ורחבים ( "ציבוריים"[4]) יותר. ככל שמעגלים אלו נרחבים יותר– כך גדל "הנזק הציבורי" שבחיסולו ויש עניין רחב יותר בהישרדותו ושיקומו.

 

תאגיד- "לטובת הציבור" ו"שלא למטרות רווח" זוכה בד"כ למעמד ויחס מועדף בתחום דיני המס והן בקבלת כספים מתורמים[5]. אך גם חלות עליו חובות במעמדו זה- כ"נציג הציבור" הרלוונטי לפעילותו. בהתאם, העניין הציבורי שבתאגיד המלכ"רי ( עמותה או חל"צ) בא לביטויו גם במגוון העילות החוקיות לפירוקו[6].

 

עילות פירוק אלו מזוהות ונכללות בשני סוגים עיקריים[7];

א)      הראשון- חידלות פירעון; אי יכולתו לשלם את חובותיו ( בדומה לעילת פירוק תאגידים למטרות רווח) - לפי הוראת סעיף 49(4) לחוק העמותות.

ב)      השני– המיוחד לו מעצם מהותו וייחודו- עילות שבסיסן; אי קיום/ אי מימוש מטרותיו, ובהפרות ( במעשה או במחדל) של הוראות תקנונו (המיוחדות לו) או של הוראות החוק.

 

להלן נוסח הסעיף הרלוונטי לעילות פירוק מהסוג השני שבחוק העמותות;

49. בית המשפט המחוזי רשאי לצוות על פירוק של עמותה בכל אחת מאלה:

(2)     העמותה או מטרותיה מכוונות לשלילת קיומה של מדינת ישראל או אופיה הדמוקרטי;

(3)     חוקר שנתמנה לפי סעיף 40 המליץ על פירוק העמותה;

(4)     ...

(5)     בית המשפט מצא שמן היושר ומן הצדק לפרק את העמותה;

 

סוג העילות השני הוא גם תוצאת מעורבותו של רשם העמותות/ הקדשות ("הרשם") בפיקוח ובביקורת כלפי העמותות והחלצ"ים. זאת, ראשית בהילך הרגיל–השוטף של עבודתו; בבדיקות ופיקוח יזומים ע"י שלוחים מקצועיים מטעמו; או ע"י "מפקח" עובד משרד המשפטים[8] "לשם פיקוח על ביצוע ההוראות לפי חוק זה", או ע"י "בודק חיצוני" ( מקצוען חיצוני שאושר לכך. בד"כ רואי חשבון)[9] "לשם בדיקת עמידתה של עמותה בהוראות לפי חוק זה, בהוראות תקנונה ובמטרותיה".

 

שנית, מעבר לפיקוח השוטף ו/או כהמשך לו, המחוקק הסמיך את הרשם לפתוח בחקירה לגבי חשדות להתקיימות מי מעילות פירוק אלה. לצורך כך הוא רשאי למנות חוקר/ חוקר חיצוני מטעמו (בד"כ רואי חשבון)[10].

 

בהליך שכזה, לרשם ו/או לחוקר הוענקו סמכויות חקירה נרחבות ביותר. לתוצאות חקירת החוקר מייחס המחוקק חשיבות רבה; שכן, אם המליץ החוקר בדו"ח שהוציא לפרק את העמותה -הרי שהמלצתו מהווה לכאורה "עילת פירוק נוספת"[11] (!) .

 

חשוב לציין לגבי עילות פירוק אלו (מ"הסוג השני") כי המחוקק קובע בסעיף 50(ב) לחוק כי לא תוגש בקשת פירוק" כאמור אלא רק לאחר שהרשם התרה בעמותה בכתב לתקן המעוות, והעמותה לא עשתה כן תוך זמן סביר לאחר ההתראה.

 

 

חשוב לציין ביחס לתאגידים המלכ"רים ה"ציבוריים"( עיקר מטרותיהם- ציבוריות או שעיקר מימונם הוא ממקורות ציבוריים[12]) כי לגביהם; שני סוגי ומקורות העילות קשורים וכרוכים זה בזה[13];

 

מאחר ומרבית התאגידים המלכ"ריים הציבוריים תלויים במימון ציבורי לפעילותם השוטפת (בהנחה שאינם מסוגלים לממן את פעילותם מהכנסות עצמיות) הרי שהפסקתו הינה קריטית עבורם ועלולה לחסלם או להמיט עליהם חדלות פירעון בתקופה קצרה יחסית. אם נזכור כי המימון הציבורי תלוי ומותנה ב"אישור ניהול תקין" מטעם הרשם הרלוונטי, הרי שסירובו להעניק אותו למלכ"ר כמוהו כסגירת צינור החמצן הכלכלי שלו והתוצאות ידועות: גיבוש עילת פירוק "מהסוג הראשון".

 

סירוב כזה נובע בד"כ מחשדות, לעתים מבוססים, בדבר קיום מי מהעילות המפורטות בסעיפים 49(1) או (5) לחוק העמותות, או שכבר התקיימה העילה שבסעיף 49(3) לו. כך שלגביהם, כל חשד לקיום מי מעילות הפירוק "מהסוג השני" יביא, במקרים רבים, גם להתקיימות עילת פירוק "מהסוג הראשון".

 

ניתן לקבוע שלגביהם גם "ההיפך" אפשרי; כניסת עמותה/חל"צ ציבורי לחדלות פירעון, עקב ניהול כלכלי/ כספי גרוע, או בשל סיבות מאקרו כלכליות כגון משבר כלכלי הגורם למשקי הבית וגם לתאגידים להפסיק לתרום, עלולה לגרום לו (בהעדר יכולת לקבל אשראים בנקאיים או אחרים) פגיעה ביכולת הכלכלית להעסיק; מבקר פנימי (אם היה), "גוף מבקר", יועץ משפטי, רו"ח מבקר ומנהלים ראויים. מכאן, ועד פגיעה ב"ניהול התקין" וגיבוש עילות פירוק "מהסוג השני" הדרך עלולה להיות קצרה. שאז, אישור "הניהול התקין" עלול להישלל ממנו, וחוזר חלילה.

 

פרשנות העילות הפירוק המיוחדות למלכ"רים בפסיקה חדשה של ביהמ"ש העליון ;

 

עילות הפירוק מ"הסוג השני", שבסיסן העיקרי בסעיפים 49(1), 49(5) לחוק העמותות, הובאו בשנים האחרונות להכרעת ביהמ"ש העליון בשני ערעורים אזרחיים; ע.א. 1775/10 עמותת קריית נדבורנה בני ברק נ רשם העמותות (11.5.11) וכן, ב-ע.א. 443/13 רשם העמותות נ. עמותת ישיבת נתיבות התורה ירושלים (17.7.14). ביהמ"ש קבע שם, כהלכות פרשניות , כי;

 

גם באותם המקרים, בהם לא ניתן להוכיח הפרות ישירות שכאלה ( של התקנון או המטרות ), הרי אם יוכח כי העמותה פועלת בניגוד לכללי מינהל תקין, באופן החותר תחת ה"עקרונות שביסוד" התקנון או המטרות, או באופן החותר תחת עקרונות היסוד של השיטה, תקום העילה שבס' 49 (1) לחוק לפירוק העמותה. בין יתר הדוגמאות לכך;

 

בהיבט הכספי; אי רישומן של תרומות שהתקבלו, חלוקת כספים ללא רישום חשבונאי מסודר.  התנהלות כספית וחשבונאית זו, "הגם שאין היא ברף החמור של אי סדרים כספיים בניהול עמותות", מקימה עילה לפירוק לפי סעיף 49(1) לחוק העמותות [15].

ליקויים בדיווח; העמותה לרשויות (המממנות) על מספר תלמידים לומדים וככלל; דיווחים כוזבים לרשות ציבורית במטרה לקבל כספים להם העמותה לא זכאית, אי ציות להוראות דיווח אחרות של הרשות הציבורית המממנת, אי מתן תשובה למכתב התראה בפני פירוק וככלל, אי שיתוף פעולה עם הרשם, אי הגשת מסמכים שהתבקשו על ידו - מהווים כל אחד ובמצורף, פעילות ומחדלים שבניגוד למנהל תקין ,המבססים עילת פירוק לפי ס' 49(1)[16].

 

ביחס לעילה זו, אמת המידה הראייתית (משקל וכמות הראיות שיש להביא כדי להוכיח התקיימותה ברף מספיק) הינה מחמירה פחות למול הדרישות להוכחת עילת ה"פעילות שבניגוד לחוק", לגביה יש להוכיח את התקיימות העילה ברף של "וודאות קרובה"[17] כלומר, ביהמ"ש יסתפק בהיקף ואיכות ראיות נמוכים יותר. 

 

 

 

מזה שנים לא מעטות מדיניות בתי המשפט בתחום חדלות הפירעון והפירוקים בכלל היא שלא לנקוט בסנקציה החריפה והדרסטית של פירוק תאגיד כאשר קיים פתרון אחר, פוגעני פחות[19].

 

עמדה זו באה לידי ביטוי ויישום לגבי עמותות באותם מקרים בהם עילת הפירוק אינה חדלות פירעון אלא כשהתבררו ואוששו חשדות להתנהלות לקויה שבניגוד לדין, לתקנון או נסיבות לבר-כלכליות אחרות אשר מנעו מהן לתפקד, או הפכו את המשך התנהלותן באותה דרך לנוגדת את "תקנת הציבור" ואת כללי "ניהול תקין". כשמדובר בעמותה, שהינה מעצם שמה וטבעה, תאגיד שנועד להגשמת תכלית ציבורית-חברתית מסוימת, קיימת במיוחד שאיפה להמשך קיומה לאחר תיקון הליקויים בה תוך הימנעות מפירוקה ומפגיעה מתבקשת בחברי העמותה ובנהנים משירותיה[20].  נפרט;

 

מאפיין נוסף של תאגיד שהוא עמותה / חל"צ ציבורי שיש לבחון במהלך הדיון האם לשקמו , הוא ייחודו, מהות וטיב "נכסיו" וחשיבות המשך הישרדותם למול מטרותיו ו"לקוחותיו" (ציבור הנהנים מפעילותו);

להבדיל מחברה מסחרית, שנכסיה בעיקר מוחשיים או זכויות בעלות שווי כספי (כגון מוניטין, שערכו כספי), הרי עיקר "נכסיו" של התאגיד המלכ"רי (וארגון למטרות ציבוריות בכלל) עשוי להימדד לא בכסף/ שווה כסף דווקא, אלא ב-יכולותיו לממש את מטרותיו; בקשריו עם גורמים שונים עסקיים/ ממשלתיים/ציבוריים/ רוחניים אחרים, המאפשרים לו זאת, ב-טיב והיקף המחויבות של פעיליו או של היזמים/ המנהלים הספציפיים המובילים אותו למימוש מטרותיו, ב-ייחודו; ביכולותיו ומשאביו המיוחדים המתאימים ומסוגלים לספק שירותים מיוחדים לקהל הנהנים משירותיו- "לקוחותיו".

כחלק ממשאבים אלה ניתן למנות את מידת האמון שאחד הציבורים ( תורמיו/ הגורמים המתקצבים אותו , או "לקוחותיו"), אם לא שניהם, רוחש לפעילותו ולמובילים אותה.

 

על בסיס כל אלה הוא יוצר מוניטין ו"שווי ציבורי" למול מטרותיו. ככל שאלו ייחודיים ולווא בני תחליף (ע"י מלכ"רים אחרים) הרי שפירוקו וחיסולו יביא לפיצולם / ביטול ייחודיותם וערכם. בכך גם עלול לגרום פגיעה אנושה בקהל הנדרשים לשירותיו/הנתמכים על ידו. חלקם בד"כ מאוכלוסיות/ ציבורים חלשים, שאין להם מגן ופה. כ"כ, אם התאגיד המלכ"רי אוחז בחוזים ארוכי טווח ובהתקשרויות משמעותיות אחרות עם גופים הרוכשים את שירותיו או מימנו אותם והם עלולים לפקוע עם פירוקו/ חיסולו- תהא בכך סיבה ותמריץ שלא לפרקו ולחסלו אלא לנסות לשקמו[21]. 

 

אך אם מתברר כי התאגיד המלכ"רי רק "מתווך" למעשה שירותים ופעילויות של אחרים ולו ציבוריים, או שמשמש כסות עבור פעילויות אחרות ואין לו תוכן משל עצמו קטנה השאיפה להבריא אותו[22] ולשקמו.

 

גם התחייבות מבוססת ותקפה להמשך פעילות ותרומה אישית של היזמים/ מנהיגים/ "רוח החיה" של המלכ"ר או התחייבות מטעמם להיות נגיש/ים ולסייע לפעילותו למימוש מטרותיו שלא על מנת להפיק רווח אישי, או התחייבות של התורם/מים העיקריים להמשך מימון פעילותו למטרותיו המוכרזות -אף הן יכול ויטו את כף המאזניים לכיוון של שיקום. זאת, בתנאי שיוזמות אלה הינן בתום לב ובעלי התפקידים/ יזמים/ תורמים המבקשים הקפאת הליכים ו/או שיקום אינם אלו שהביאו לקריסת התאגיד המלכ"רי[23].  

 

אי לכך, פיתחו בתי המשפט מגוון פתרונות, בהתאם למקרה והנסיבות, וביניהם מינוי "מנהל מיוחד"( שם למניעת "סיטגמת" פירוק) או מפרק "זמני"/"מפעיל", שתפקידו/ משימותיו אינם חיסול התאגיד המלכ"רי בפירוק, אלא שיקומו בהקשר המלכ"רי; כלומר לעשות לתיקון הליקויים, ההפרות והמחדלים שאיפיינו את פעילותו ויצרו את עילות פירוקו (מהסוג השני). זאת באופן שעילות הפירוק לא יחזרו בעתיד.

היתרון בכך; יכולתו וסמכותו של המפרק לפעול בשם התאגיד ובנעלי האורגנים שלו לנהל אותו ללא סיבוכים ובעיות של "מבוי סתום", בסיוע ביהמ"ש, תוך התגברות על כשלים פרסונליים, מערכתיים ומבניים. הכל, בפיקוח הכנ"ר ובית המשפט על פעולותיו ואישורן[24].

 

החידושים;

 

בעניין רו"ח רענן קופ מפרק זמני נ. עמותת מהות מפעלי הוראה והרבצת התורה[25] קבע ביהמ"ש המחוזי בירושלים כי למרות שלרשם העמותות וגם למפרק עמותה אין סמכות לקבל/להוציא חבר מעמותה, הרי שבמסגרת הדיון בפירוק עמותה, וכחלק מהשגת המטרה של תיקון התנהלותה לעתיד, כחלק משיקומה, מסורה לביהמ"ש הסמכות להורות על תיקון תקנון העמותה, ועל הפקעת חברותם של חברי עמותה וקביעת קריטריונים לקבלת חברים אחרים. סמכות זו נגזרת מהסמכות להורות על פירוק העמותה ובאה למימוש באמצעות פעולות המפרק הזוכות לאישור בית המשפט.

 

חידוש נוסף ניתן בפרשת עמותת מוסדות חזון ישעיה[26] שתחילתה בבקשת רשם העמותות מבית המשפט למנות מפרק זמני לעמותה. זאת, על אתר, ללא משלוח התראה מוקדמת בכתב לעמותה (הנדרשת לפי הוראות סעיף 50(ב) לחוק העמותות) כדי לעשות לתיקון הליקויים והתקלות החמורות שהתגלו בחקירות ,כולל משטרתיות, שהעלו חשדות לעבירות פליליות של מרמה והונאה בניהול העמותה. רשם העמותות נימק בקשתו בכך שבנסיבות העניין, לא קיימת אפשרות שהעמותה תתקן את הליקויים שנתגלו ולו גם לאחר משלוח ההתראה הסטוטורית.זאת, הן בשל חומרתם והן בשל העובדה שבעל התפקיד העיקרי בעמותה אינו יכול לבצע פעילות בעמותה או להתחייב בשמה.

 

בהחלטתו להשאיר את מינוי המפרק הזמני בתוקף ביהמ"ש קיבל אמנם את טענת העמותה כי לא התמלאה הדרישה החוקית החשובה שבסעיף 50(ב) הנ"ל, גם לא ביטל את תוקפה בבקשת הפירוק עצמה, אך הותיר (בהחלטה "מחדשת משפט") את מינוי המפרק הזמני על כנו בקובעו כי;

 

"...מטרת מינויו של מפרק זמני לעמותה, אינה רק לקדם את פירוק העמותה. המטרה היא גם למנוע את המשך פעילותה הבלתי חוקית מצד אחד, וקידום מטרותיה החוקיות של העמותה, מצד שני, מקום בו העמותה אינה יכולה לעשות כן בכוחות עצמה. לשון אחר, מינוי מפרק זמני המבוסס על עילת פירוק יכול לדור בכפיפה אחת עם ההוראה המנדטורית המחייבת משלוח התראה לעמותה עובר לפירוקה, ובלבד שבסופו של יום תינתן לעמותה הזדמנות סבירה לתקן את אורחותיה...הכלל הוא כי מינוי מפרק זמני עובר למתן ההתראה לא יעשה בנקל ובמחי יד אלא רק במצבים נדירים ביותר. ברם, ישנם מצבים בהם מינוי בעל תפקיד ובכלל זה מפרק זמני הינו מחויב המציאות בה אי החוקיות ומחדלי העמותה הם כאלו שההתערבות נצרכת באופן מיידי. זאת, למשל, כאשר יוכח בראיות מהימנות כי המנהלים פועלים משיקולים זרים ללא ריסון תוך פגיעה משמעותית בפעילות הארגון, או כאשר תוכח אי חוקיות משמעותית בפעולות המנהלים או העמותה. כזה הוא המקרה שלפנינו"[27].

 

נוספו לאמור קביעותיו העובדתיות של ביהמ"ש כי במצב שנוצר של צו לתפיסת הנכסים והקפאת חשבונות העמותה קיים חשש כי דווקא המשך ניהולה על ידי נושאי המשרה בה עלול להביא לחיסולה של העמותה עוד קודם לדיון בבקשת פירוקה[28] .

 

חשיבות ה"אינטרס הציבורי" בעמותה/ חל"צ  

 

באיזון שביהמ"ש נדרש לעשות לגבי עצם היקף התערבותו לגבי התאגיד המלכ"רי ובבחינת האינטרסים שבבסיס השיקולים לגבי ההחלטה בדבר חיסולו או החייאתו חוזר כחוט השני השיקול הציבורי והאינטרס הציבורי. מידת הציבוריות/ האינטרס הציבורי" נבחנת ומוסקת , מהתשובות לשאלות הבאות[29];

א.   האם הגוף חולש על פעולה חשובה , ציבורית במהותה?

ב.    האם לגוף מונופולין על הפעולה אותה מבצע?

ג.     האם הגוף נהנה מתמיכה תקציבית ישירה או נהנה מכיסו של ציבור משלמי המיסים בדרך אחרת?

ד.    היש לגוף קשר אינהרנטי הדוק לרשות ציבורית / מנהלית חשובה עד כדי יחוס פעולותיו לאותה הרשות?

ה.   האם הגוף עסקי או שלא למטרות רווח?

ו.     האם הגוף כרוך ברגישויות דתיות, אתניות מסורתיות או תרבותיות.

 

ככל שהתשובות לשאלות הנ"ל הינן חיוביות במצטבר, תגדל מידת ה"ציבוריות" והאינטרס/ים הציבורי/ים, אותם יש לשקול בהחלטה לגבי הפירוק  והשלכותיו. בין, מכיוון ענייניהם של התורמים לפעילותו ובין, לגבי אלו הנהנים או צורכים את שירותיו ("לקוחותיו").

 

מאפיין נוסף של עמותה הינו העדר בעלי מניות, שיש להם בד"כ אינטרס כלכלי וקניני בתוצאות הפעילות ורצון לפקח על נושאי המשרה והשולטים בתאגיד בפני הוצאות מיותרות ולהגן ולמנוע שימוש שלא כדין בה ובמשאביה שהושגו ממקורות ציבוריים בד"כ, למטרות זרות או אפילו או גזילת נכסים או כספים מרשותה. על כן,

בירור נסיבות קריסתה של עמותה או חל"צ שיש לה פן ציבורי/ מעין ציבורי, ואשר לגביה יש גם חשדות מבוססים לכאורה למעשים לא תקינים לגבי נכסיה ומשאביה הינו אינטרס ציבורי במובהק[30].

 

לכן, בנסיבות אלה נוצר הצורך לתת צו פירוק, למנות מפרק שיוסמך לעשות שימוש בהוראות סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות; לפיהם, ביהמ"ש,רשאי להורות למפרק לערוך חקירות[31]; האם פעילותה התנהלה תוך כוונות תרמית, ואם תוצאותיהן מאשרות זאת-להטיל אחריות אישית לחבויותיה וחובותיה על נושא/י משרה שהיה ביודעין שותף להן, או לחקור בדבר שימוש לא נאות / לא הוגן בנכס שלה, ע"י חבר/בעל מניות/ נושא משרה בה ולכפות עליו השבתו או על תשלום פיצוי תואם לתאגיד המלכ"רי[32] .

 

 

בפס"ד חדש יחסית, שניתן בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע בעניין עמותת מתחברים ביחד[33] נפסק כי במקרים ונסיבות, בהם; א) הוכחו תרמית והטעיות הציבור בכלל והטעיית התורמים בפרט ע"י מנהלי העמותה ו-ב) פעילות ומטרות העמותה אינן ייחודיות רק לה וניתן להניח כי עמותות אחרות שמטרותיהן ופעילותן דומות יפעלו למימוש אותן המטרות באופן ראוי יותר, כך שהתורמים והנהנים מהתרומות לא ייפגעו - יש מקום דווקא לחיסול העמותה .לכן גם העמדת רף ראייתי גבוה להוכחת האמור בסעיף 49(1) לחוק העמותות לגבי פירוקה עלולה לפגוע בתורמים לה .

 

  

 

בקשת הקפאת ההליכים והסדר הנושים הינה חלק מהליך שיקום תאגיד במצב "טרום פירוק" על רקע סכנת חדלות פירעון ופירוק. מדובר במהלך משפטי, לקראת הסדר מוסכם עם הנושים, לפי סוגיהם, המאפשר השהייה-"הקפאה" של המצב הקיים לפרק זמן מוגבל ולמנוע מהנושים לנקוט צעדים משפטיים וגבייה נגד התאגיד. כך מושגת אורכה לגבש הסדר, הכולל בחובו בד"כ תוכנית הבראה ואפשרות חזרה למסלול העסקים הרגיל. ואולם אין בהסדר הנושים שלאחר הקפאת הליכים משום סיום הליך ההבראה, לעתים רק תחילתו[34]. גם בהליך שכזה, הננקט לגבי חברות עיסקיות נשקל האינטרס הציבורי הכללי[35] ושיקולי פרנסת ציבור העובדים עד כדי מתן זכות וטו להסדר כקבוצת נושים בסוג מיוחד[36].

 

הבסיס המשפטי הראשון ל"הסדרי נושים" ו"צווי הקפאות הליכים" לחברות היה סעיף 233 (א) לפקודת החברות (נ"ח) התשמ"ג. כנוסחו לפני 1995 מדובר היה בהסדר נושים, בד"כ כפשרה. הסעיף במתכונתו דאז כלל לא עסק בסעד של הקפאת הליכים על רקע "שיקום" ו"הבראה".

 

צרכי החיים הכלכליים והמציאות הדינמית הביאו את בתי המשפט לפתח כלי משפטי זה ( הקפאת ההליכים)  באמצעות פרשנות תכליתית של דיני הפירוק[37]. זאת, מפי השופט וינוגרד בעניין "כור"[38].  הסעד ניתן על רקע של שיקולים כלכליים ציבוריים; חברת ענק- גוף מרכזי של התעשייה הישראלית שקריסתו עלולה לזעזע את כלכלת המדינה, לגרום לפיטורי אלפי עובדים ולפגיעה במאות עסקים קשורים.

 

בשנת 1995 תוקן הסעיף ע"י המחוקק ע"י תוספת סעד של צו להקפאת הליכים במסגרת ההסדר. זאת כדי לאפשר מימושו ואת סיכויי ההבראה בטרם הידרדרות לפירוק. סעיפים אלו יובאו כמות שהם לחוק החברות החדש-1999 ("חוק החברות"). סעיף 233 לפקודה הפך לסעיף 350 לחוק החדש ותתי הסעיפים שנוספו בתיקון מ-1995- כסעיפים 350(ב)-(ח).

 

להלן נוסח סעיף 233 א1) 1)  כפי שנוסף  ב-1995;

"בית המשפט שהוגשה לו בקשה לפשרה או להסדר כאמור בסעיף קטן (א) (להלן התכנית), רשאי, אם שוכנע כי יהיה בכך כדי לסייע לגיבושה או לאישורה של תכנית שמטרתה להבריא את החברה, ליתן צו, לפיו, במשך תקופה שלא תעלה על תשעה חודשים, לא ניתן יהיה להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיקבע (להלן — צו הקפאת הליכים);

הסדרי הנושים/ פשרה והקפאות ההליכים קשורים אפוא בטבורם לעילת הפירוק מ"הסוג הראשון": חוסר סולבנטיות שבס' 49(4) לחוק העמותות;  הסדרים שכאלה והקפאות הליכים במסגרותיהם שיסורבו או ייכשלו עלולים להביא גם את התאגיד המלכ"רי ל"תחנה האחרונה" של הליך פירוק וחיסול ,על בסיס עילה זו. למרות חשיבות האינטרסים הציבוריים המייחדים אותו.

 

הוראות סעיף 350 לחוק החברות לעניין "פשרה" ו"הסדר" הוחלו וחלות על חל"צ, בהיותה חברה שחוק החברות חל עליה (עם התאמות ספציפיות לפי הפרק התשיעי, חלק ראשון לחוק). ואולם הבסיס המשפטי להחלת "הסדר"/"פשרה" ו"הקפאת הליכים" לפי ס' 233 לפקודה ו-350 לחוק החברות על עמותות אינו כה פשוט;

 

זאת, מאחר וסעיף 54 לחוק העמותות מפנה בענייני פירוק עמותה לפי צו ביהמ"ש לרשימת סעיפים ספציפיים בפקודת החברות (נ"ח) 1983 שנותרו בתוקף "בשינויים המחויבים" ("סעיף הייבוא"). אך סעיף 233 ( ו"מחליפו"- סעיף 350 לחוק החברות) אינו מנוי ביניהם.

 

בתי המשפט התבססו, לצורך "יבוא" והחלת הסדרי הנושים, הפשרה ו"הקפאת הליכים" שבסעיפים 233 לפקודה ו-350 לחוק החברות -על עמותות, על הוראת סעיף 380ב) לפקודת החברות[39].  סעיף זה מאפשר לשר המשפטים להחיל, בצו שהוציא, את הוראת סעיף 233 על תאגיד "שאינו ניתן לפירוק לפי פקודה זו" (שאינו חברה בע"מ) "בשינויים המחויבים".זאת, לאחר ש"שוכנע מנימוקים שיירשמו, כי בשים לב למטרותיו של אותו תאגיד ומטעמים שבטובת הציבור, מן הראוי להחיל עליו את הוראות סעיף 233 בלבד".

 

למרות הקושי החוקי והפרשני שבדבר, ההפניה להוראת ס' 380 ב) לפקודת החברות ולאישור שר הפנים הפכה אפוא ל"דין הנוהג" שאין מהרהרים אחריו[40].

 

ביולי 2012 זכה הפרק העוסק בהסדר/פשרה והקפאת הליכים בחוק החברות לתיקונים ועדכונים מקיפים[41] .

 

בקשת הסתדרות מדיצינית הדסה ("הדסה") להסדר נושים והקפאת הליכים (2014)

 

הדסה הינה חברה לתועלת הציבור שעיקר עיסוקה ניהול שני בתי חולים, הידועים כ"הדסה עין-כרם" ו"הדסה הר-הצופים". לאור מצב כספי ומשקי קשה שנמשך חדשים רבים היא פנתה לסיוע ביהמ"ש בתחילת פברואר 2014 בבקשה לצו להקפאת הליכים כנגדה ולמינוי נאמן למשך 90 יום. זאת, לצורך גיבוש תכנית הבראה והסדר נושים לפי סעיפים 350ב(ד)(1) ו-350ד לחוק החברות. בבקשה פרטה, בין היתר, כי ; גירעונה המצטבר נכון למועד הבקשה; 1.3 מיליארד ₪ וחובותיה כלפי נושיה עומדים על כמיליארד ₪. בבקשה, עתרה כי תנוהל על ידי הנהלתה הנוכחית לצד נאמן שימונה על ידי בית המשפט, לפי הסימן השני לפרק השלישי העוסק בהבראה והקפאת הליכים.

 

בבקשה גם צויין כי מאמצי ההנהלה החדשה שמונתה להבראת החברה הניבו פרי בדמות נכונותם של המדינה וארגון נשות הדסה (הבעלים של החל"צ) להזרים למבקשת 100 מיליון ₪ בתקופת ההקפאה אך המשא ומתן עם קבוצות העובדים השונות לא נשא פרי כולל אלא חלקי בלבד.

 

הדיון לגבי עצם הבקשה להקפאת ההליכים ומינוי נאמן נסב תחילה בהתנגדות ההסתדרות הרפואית בישראל ("הר"י"), המיצגת את הרופאים, שטענה כי לאור פגיעות חמורות בזכויות הרופאים היא פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בבקשת צד בסכסוך קיבוצי כנגד הדסה ומשרדי הבריאות והאוצר ומן הדין לברר סכסוך זה שם, כערכאה המוסמכת לפי הדין לכך. ביהמ"ש המחוזי, לאחר ששקל את עמדות כל הצדדים המעורבים דחה את עמדת הר"י ויישם הלכות הקובעות כי במקרים דומים רק לביה"מש של פירוק יש את היכולת והתמונה הרחבה לדון ולהתמודד עם מכלול הבעיות המתעוררות סביב ההליך המורכב של הקפאת הליכים או של פירוק.                                                                

החידוש מביהמ"ש בעניין הדסה על נסיבותיו והיקפו הינו לגבי מינויים וזהותם של הנאמנים שהוצעו ע"י הדסה לניהול הסדר הפשרה והקפאת ההליכים. זאת, על בסיס התיקון האחרון לחוק החברות מ2012 בעניין פשרה או הסדר. להלן דבריו;

"המבקשת בקשה כי הנהלתה הנוכחית תמשיך בתפקידיה, כשלידה יעמוד הנאמן ויפקח על תהליך ההבראה. לכך קמה התנגדות העובדים, הן להמשך ניהול המבקשת על ידי ההנהלה הנוכחית והן לזהותו של הנאמן המוצע"[42]..."מינוי נושא משרה של חברה בהקפאת הליכים כבעל תפקיד הינו יצירה חדשה במקומותינו והינו פועל יוצא מתיקון מס' 19 לחוק... אכן נכון, סעיף 350ד לחוק (החברות הישראלי) אינו מרחיק לכת עד כדי כך, אלא קובע כי ככלל יש למנות בעל תפקיד שאינו נושא משרה בחברה. עיקרון זה עולה בקנה אחד עם תקנה 3 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981, הקובעת כי לא ימנה בית המשפט אדם לתפקיד אם מצא שקשריו עם החברה, מעמדו בה או כלפיה או עיסוקיו האחרים, עלולים ליצור ניגוד עניינים עם מילוי תפקידו... הרי שבדין הישראלי "ברירת המחדל" היא הפוכה, לפיה יש למנות בעל תפקיד חיצוני , ורק בנסיבות מיוחדות יש למנות את נושא המשרה בחברה לבעל התפקיד[43].

 

בהמשך הדברים קובע ביהמ"ש קריטריונים לאותם המקרים המיוחדים הדורשים דווקא מינוי נושא המשרה בחברה הקורסת כ-בעל תפקיד בתקופת הקפאת ההליכים לקראת הסדר:

 

".. נראה כי ניתן לקבוע מספר מבחנים שבהתקיימם ניתן למנות נושא משרה בתאגיד המבקש הקפאת הליכים כנאמן על יישום הליכי ההבראה. בין מבחנים אלו ניתן להעלות על הדעת את יכולתו של נושא המשרה לסייע בהבראת החברה...את שאלת אחריותו הלכאורית של נושא המשרה לכשל הכלכלי של החברה; את אי קיומו של חשש לניגוד עניינים בין עניינו של נושא המשרה ועניינם של הנושים ובין עניינו של נושא המשרה וענייניה של החברה; את אי קיומו של חשש לתרמית, לחוסר תום לב, לחוסר יכולת עסקית של נושא המשרה ... ואת סגולותיו האישיות ומקצועיותו הניהולית המוכחת של נושא המשרה. רשימה זו אינה רשימה סגורה ויש לבחון כל מקרה לגופו לפי נסיבותיו המיוחדות".

 

ביישמו את המבחנים הנ"ל ביהמ"ש מסיק כי זהו המקרה הנכון והמתאים למנות את המנכ"ל החדש של הדסה (אביגדור קפלן) לבעל תפקיד לפי סעיף 350ד לחוק;

 

"שכן ניהול בית החולים תחת הנהלתו החדשה יהיה בו כדי לסייע להבראת המבקשת.. אין מחלוקת על כישוריו הניהוליים ...ומקצועיותו הרבה. בעברו כיהן כמנכ"ל קופת חולים כללית, ואין גם מחלוקת כי ידו לא הייתה ביצירת החובות". 

 

ביהמ"ש מוסיף וממנה גם את ב"כ שירותי בריאות כללית עו"ד ליפא מאיר -כנאמן נוסף (מתוך שניים שיאזנו את התמונה).זאת, למרות החשש לניגוד אינטרסים בהיות "שירותי בריאות כללית" לקוח גדול של הדסה אך בהסתמכו על היכרותו של הנאמן המוצע עם מערכת הבריאות וקביעתו כי בנסיבות העניין היכרות זו נחוצה ותסייע במהלך ההבראה.

 

בהחלטה נוספת מאוחרת יותר באותו התיק ( 22.5.14 ) לגבי אישור הסדר הנושים והפשרה שהובאו בפניו חידש ביה"מש בעניין נוסף. שוב על בסיס התיקון לחוק מ-2012 בעניין פשרה או הסדר[44]; זאת כדי לאשר הסדר הנושים המורכב ורב החשיבות הציבורית, שעלול היה לקרוס עקב אי אישור מלא שלו באסיפות סוג של הנושים.

 

לאחר קיום אסיפות נושים לאישור הצעת ההסדר התברר כי באסיפת הסוג של הנושים הבלתי מובטחים לא הושג הרוב הנדרש לפי סעיף 350(ט) לחוק מבחינת ערך הנשייה ( 75% בכל אסיפת סוג נושים). חרף האמור, הנאמנים ביקשו כי בית המשפט יאשר את ההסדר וזאת לפי סמכות בית המשפט שבסעיף 350(יג) (מתיקון 2012) לחוק. סעיף זה מאפשר הקלה בתנאים מסוימים לדרישה שבס' 350(ט). ביהמ"ש אכן עשה בו שימוש ,לראשונה, ומצא כי בנסיבות העניין מתקיימים כל תנאיו ודרישותיו לצורך הקלת הדרישה שבסעיף 350 (ט);

 

1) יותר ממחצית מסך כל ערך הנשייה המיוצג בהצבעות בכל אסיפות הסוג של הנושים השונים הסכימו להצעה

2) ביהמ"ש שוכנע כי הפשרה/ הסדר הוגנים וצודקים ביחס לכל סוג נושים שלא הסכימו להצעה,

  ובנוסף כי;

3) החלופה לאי אישור ההסדר היא פירוק וחלופה זו לא תיטיב עם הנושים המתנגדים,

4) באם הנושים שלא הסכימו להסדר לא מקבלים את מלוא חובם, בעלי המניות לא מקבלים תמורה כלשהי ולא נותר בידיהם נכס כלשהו בשל היותם בעלי מניות.

 

ביהמ"ש הסיק כי אין מדובר באי שוויון חמור ויש הצדקה להעדפת מי מהנושים, בין היתר לאור ההיבטים הציבוריים של חשיבות קיומה ושירותיה של הדסה לאוכלוסיה הירושלמית ובישראל בכלל;   

 

"מקרה זה הוא דוגמה מובהקת לכך. מראשיתו של ההליך הייתה תמימות דעים בין כל הצדדים על חשיבות המשך פעילות בית החולים. לא הייתה מחלוקת על נחיצותה של הדסה כבית חולים מוביל הן בתחום הרפואה המעשית והן בתחום המחקר המדעי הרפואי בישראל ומחוצה לה. תפקודו התקין תוך מתן "שקט תעשייתי" למשך תקופה של מספר שנים הינו משימה ראשונה במעלה ואינטרס ציבורי מובהק, לא רק לתושבי ירושלים ולערים סביב לה אלא למדינה כולה"[45].

 

כלומר ההשלכות החריפות של חלופת הפירוק לאור השיקול הציבורי -הינם גורם רב חשיבות ומשקל בהחלטתו בעניין. על כן אישר את ההסדר למרות ה"פגם" האמור.  

 

גם בשנים האחרונות המשיכו בתי המשפט "לחדש משפט" בתחום פירוק ושיקום עמותות וחל"צים. זאת, אמנם על רקע הפסיקה העניפה שפותחה והשתרשה לגבי שיקום תאגידים למטרות רווח, אך גם או בעיקר- לאור ובהתחשב באפיוניהם המיוחדים של העמותות והחל"צים; הפן הציבורי שבהם ובחינת אלטרנטיבת הפירוק לאורו. בעניין זה הובעה עמדה ברורה מפי המומחים כי הכרחי שתחום חידלות הפירעון ושיקום יוסדר ע"י המחוקק וזה מכבר הגיעה השעה לכך.

 

מצאנו אפוא מקום לעדכן בעניין זה; מבדיקה מול העוסקים בדבר במשרד המשפטים עולה כי חוק חדלות פירעון כולל נמצא בשלבי הכנה מתקדמים . נעדכן כי טיוטת תזכיר חוק אכן הופצה לאחרונה ע"י משרד המשפטים לעיון והערות הציבור. אין בה פרק נפרד המתייחס לעמותות וחל"צים אך נאמר בה כי בכוונת המשרד להפיץ גם טיוטא ספציפית לגבי תאגידים כאלה.

 

נאחל אפוא "מי ייתן" כי הדבר יתרחש בקרוב, כך שלחוק חדלות פירעון אכן יתווסף וייכלל בו פרק כזה.

 

---